במרכז פורטו, בין הסמטאות הקסומות של העיר העתיקה, שוכנת תחנת הרכבת סאו בנטו (São Bento) – שהיא אחת מתחנות הרכבת המרהיבות ביותר בעולם. תחנת סאו בנטו היא יצירת אמנות, גלריה ואייקון תרבותי שמספר את סיפורה של פורטוגל באמצעות אריחי קרמיקה מרהיבים.

מאז שהוקמה בתחילת המאה ה-20, הפכה התחנה לאחת האטרקציות המוכרות והאהובות ביותר בפורטו ומהווה שער כניסה מושלם לעיר הקסומה.

ממנזר למסוף רכבות – ההיסטוריה של תחנת סאו בנטו

סיפורה של התחנה מתחיל במנזר מהמאה ה-16, מנזר סאו בנטו דה אווה. המנזר העתיק, ששימש נזירות בנדיקטיניות, נשרף חלקית בשנת 1783 ושוקם, אך בשנת 1892 החליטה ממשלת פורטוגל להרוס את המבנה כדי לפנות מקום לתחנת רכבת מודרנית שתשרת את העיר המתפתחת.

הוחלט להקים מבנה מרשים בסגנון ניאו-קלאסי צרפתי. אבן הפינה הונחה ב-1900, אך בניית התחנה והשלמת הקישוטים הפנימיים שהפכו אותה למפורסמת נמשכו שנים רבות. התחנה נפתחה רשמית לציבור בשנת 1916, אף שרכבות החלו לעבור דרכה כבר משנת 1896, בתחנה זמנית.

פסיפס של היסטוריה – אריחי האזולז'ו המפורסמים

הדבר שהופך את תחנת סאו בנטו לייחודית כל כך הוא המשטחים הגדולים של אריחי אזולז'ו (Azulejo) – אריחי הקרמיקה המזוגגים הכחולים-לבנים המאפיינים את האדריכלות הפורטוגלית. האמן ז'ורז'ה קולאסו (Jorge Colaço), מגדולי אמני האזולז'ו של פורטוגל, עבד על יצירות האמנות הענקיות הללו במשך 11 שנים, בין 1905 ל-1916.

האולם המרכזי של התחנה מקושט בכ- 20,000 אריחים המתארים סצנות חשובות מההיסטוריה של פורטוגל. הקיר הצפוני מציג את קרב וולארגו (Battle of Valdevez), שבו הוכרה עצמאותה של פורטוגל. הקיר המזרחי מתאר את כניסתו של ז'ואאו הראשון, המלך הראשון משושלת אוויז, לפורטו יחד עם ארוסתו פיליפה מלנקסטר. קירות אחרים מציגים סצנות מחיי הכפר של צפון פורטוגל, טקסי דת, ומראות של עבודה בכרמים ובשדות.

הפאנלים הללו אינם רק יצירות אמנות מרהיבות, אלא גם ספר היסטוריה חזותי המספר את סיפורה של פורטוגל וצפון הארץ בפרט. האזולז'ו, אמנות שהפכה לסמל הלאומי של פורטוגל, מקבל בסאו בנטו את אחד מהביטויים המרשימים ביותר שלו.

יותר מסתם תחנה – חוויית הביקור בסאו בנטו

למרות היותה תחנת רכבת פעילה, המשרתת אלפי נוסעים מדי יום, סאו בנטו היא גם אתר תיירות פופולרי.

באולם המרכזי של התחנה, תיירים ומקומיים עוצרים להתפעל מיצירות האמנות המונומנטליות, בעוד הכריזה מודיעה על זמני יציאה וכניסה של רכבות.

התחנה ממוקמת באופן אידיאלי במרכז העיר העתיקה של פורטו, במרחק הליכה קצר מאטרקציות מרכזיות כמו כנסיית קלריגוס והמגדל שלה, רחוב סנטה קטרינה, כיכר ליברדאדה, פוז דה דואורו ורובע ריברה הציורי על גדות נהר הדואורו. מיקומה הופך אותה לנקודת התחלה מושלמת לסיור בעיר או לנקודת יציאה לטיולים באזור צפון פורטוגל.

רכבות ויעדים – שימושים פרקטיים עבור תיירים

מעבר לערכה האדריכלי והאמנותי, תחנת סאו בנטו משרתת מטרה פרקטית עבור תיירים – היא מחברת את פורטו למגוון יעדים בצפון פורטוגל. מכאן יוצאות רכבות לכיוון ערים וכפרים כמו גימאראיש, בראגה, פוז (שבגבול עם ספרד), אוארו ועוד. במיוחד פופולריים הם הקווים לעמק הדואורו (Douro Valley), אזור יצור יין הפורט המפורסם, המציע אחד ממסלולי הרכבת היפים ביותר באירופה לאורך הנהר המתפתל.

תחנת סאו בנטו משרתת בעיקר קווים אזוריים ובינעירוניים, בעוד שתחנת קמפניה (Campanhã), הממוקמת מעט מחוץ למרכז העיר, מטפלת ברוב הרכבות ארוכות הטווח לליסבון ולדרום פורטוגל.

תוכלו להצטרף לסיור אופניים חשמליות בפורטו, לכסות הרבה שטח במעט זמן וליהנות מביקור גם בתחנת הרכבת סאו בנטו.

אירועים מיוחדים ופעילויות בתחנת סאו בנטו

בשנים האחרונות, הפכה התחנה למוקד לאירועי תרבות ואמנות. מעת לעת מתקיימים בה תערוכות זמניות, מופעי מוזיקה קלאסית, מיצגי אור וצליל ואפילו תצוגות אופנה. בתקופת חג המולד, התחנה מקושטת בתאורה חגיגית, ולעתים נערכים בה קונצרטים של מקהלות חג המולד.

מומלץ לבדוק מראש את לוח האירועים של עיריית פורטו לפני הביקור, כדי לראות אם מתקיימים אירועים מיוחדים בתחנה במהלך שהותכם בעיר. אפילו ללא אירועים מיוחדים, ביקור בזמן השקיעה מומלץ במיוחד – האור המשתנה יוצר אפקטים מרהיבים על האריחים הכחולים והלבנים.

תחנת סאו בנטו – פיסת היסטוריה בין רציפים

ביקור בסאו בנטו הוא לא רק מעבר ממקום למקום, אלא מסע בזמן דרך ההיסטוריה והתרבות של פורטוגל, המסופרת באריחים כחולים ולבנים. תחנת סאו בנטו היא בהחלט יותר מסתם מבנה – היא אישיות, זיכרון קולקטיבי, ומפגש בין עבר להווה. גם אם לא תתניידו ברכבת, אל תפספסו ביקור באחת התחנות היפות בעולם, שבה כל אריח הוא פרק בסיפור המתמשך של פורטוגל.